פלפל חריף בשני גרוש

על הספר

עורכת: דורית זילברמן
הוצאת אלרום

תעלומה וסוד משפחתי ישן מתגלים תחת מטח הטילים של מלחמת המפרץ, 1991. שנות החמישים והשישים בשכונת גבעת עלייה, היא ג'בלייה שבדרום יפו; עולים שהגיעו ארצה מערב רב של תרבויות; רקמת חיים חדשה המנסה לתפור יחד את טלאי התפוצות; נופים ומכמנים של אחת הערים העתיקות בעולם:[אלה החומרים הדרושים].

בתוך אלה נולד גדל והתבגר המחבר, הנתקל ומתעמת עם סוד עלום במשפחתו שלו: [זהו אופן ההכנה].

את עלילות יפו שלו הוא מספר לבנותיו במקלט הבניין בשכונה צפון תל-אביבית, כשהוא מבקש בכך להרחיק את מחשבותיהן מהמצב. בתוך מסכת הזיכרונות על יפו של פעם, תחת מטר טילים, מתפענחת דרמה משפחתית שתחילתה בשנות השלושים באירופה והנמשכת עד שנות השישים ביפו: [ככה משמרים טעמו של פלפל חריף בשני גרוש]. המחבר מביא בספרו סיפורים ייחודיים מילדותו בדרום יפו – סיפורים שנולדו במקומות ובזמנים שאינם עוד. מי מכם צד סרטנים בחוף הים, כדי למכור אותם למסעדה ערבית תמורת כמה גרושים? מי מכם הוציא למרעה את הפרות של השייך הערבי, ובתמורה קיבל סוס עבודה לכמה שעות רכיבה בעיר? מי מכם נלחם בקשתות וחיצים כדי להגן על מדורת ל"ג בעומר? למי מכם הציעו למכור לו נערה לאשה בהיותו בן 16 בלבד? וישנן עוד חוויות רבות אותם חולק המחבר עם קוראיו. הספר מדלג בין מציאות לבידיון, בין אירועים אמיתיים לעלילות שנטוו בדמיונו הפורה של המחבר.

חוות דעת

http://nuritha.co.il/ מתוך אתר נוריתה-

מבט אל ספרים וספרות בגובה העינים

אריק בלום

נוסטלגיה של פעם - אהבת הארץ וסודות במשפחה

הספר 'פלפל חריף בשני גרוש' מאת מנחם משגב כולל בתוכו שלוש עלילות במקביל מתקופות שונות בחיי המחבר ומשפחתו.
הספר מלווה בתמונות מהאלבום המשפחתי, וחבל שהמחבר לא רשם ליד כל תמונה תאריך ומידע על מי שמופיע בתמונה. בסיפור המסגרת, מנחם משגב, מתאר את חווית החיים תחת ירי הטילים על ישראל, במהלך מלחמת המפרץ(שנת 1991). עלילה זו היא פחות משמעותית בספר. בזמן השהות במקלט מוצגת העלילה השניה , כאשר האב מספר לבנותיו על  חוויות מתקופת ילדותו ביפו בגבעת עליה בתקופת הצנע של שנות ה- 50. הוריו עלו לישראל עם קום המדינה לאחר שהות במחנות העצורים שהקימו הבריטים בקפריסין. בעלילה השניה הוא מתאר חוויות ילדות ומשחקי ילדים של פעם, אהבות ראשונות בתקופה שמרנית, ואת הקיוסק המיתולוגי של בית הספר שמכר 'פלפל חריף שהוסיף טעם לכריך המשעמם מהבית: 'שני גרוש בעבור פלפל חריף קטן וארבעה גרוש בעבור פלפל חריף גדול'(עמוד 106).
מנחם מתאר יחסי שכנות טובים ומפגשים שכנים בערבים מחוץ לבתים. הוא מתאר גם את חווית לימוד הנגינה על האקורדיון בקונסרבטוריון, והתרגולות בבית: עיקר העבודה היתה בתרגולות בבית, אותן שנאתי בעליל'(עמוד 118).
מפגשי בנים-בנות נערכו בבתים: 'יושבים היינו במעגל גדול, בנים בנפרד מהבנות, ומאזינים בחרדת קודש לתקליטים שהמארח היה מניח על הפטיפון'(עמוד 148), והיו גם ריקודים בחברותא: 'בן לוקח בת ובת לוקחת בן' (עמוד 149). חווית הילדות כוללת גם ארוע חגיגת בר מצווה בבית המהנדס בתל-אביב, ובהמשך בילוי עם נסיכה תל אביבית בשיט בסירת משוטים באגם של פארק הירקון(מזכיר את הסרט 'אסקימו לימון' שהופק באותה תקופה)., אבל למנחם היה ערך עצמי נמוך והדייט נכשל... היו עוד סיפורי חוויות, המלחמה כבר הסתיימה, ואז הגיע הסיפור האחרון על ההיכרות עם בת הזוג צביה במסיבת ריקודים, והמשך מפגשים על פי הכללים השמרניים של אותה תקופה – אפריל שנת 1968, תחילתה של אהבה גדולה שעדיין נמשכת מעל 50 שנה. העלילה השלישית עוסקת בימים של טרם הולדתו של מנחם, והיא מתחילה בשנת 1929, כאשר הסיפור מתאר את חיי האחיות: אריקה בת ה- 17 ולסינקה בת ה- 8. הן משתתפות בסתר וללא ידיעת ההורים בפעילות של תנועות נוער ציוניות בצ'רנוביץ. אריקה עולה לארץ ישראל, בניגוד לדעת הוריה, וחייה בהמשך הפכו לסוד עלום במשפחה, סוד שנחשף בהדרגה ומתגלה במהלך הסיפר. אריקה עולה לארץ ישראל לפני פרוץ מלחמת העולם השניה בחסות התנועה הציונית, עם חזון של חיי שיתוף עם המוסלמים והנוצרים: 'אחינו אתם, יחד נפריח השממה ויחד ניהנה מהתנובה'(עמוד 98) - חלום שלא ממש התגשם... מנחם הוא הבן שנולד בהמשך ללסינקה הקטנה. העלילות מתלכדות בסוף הספר בהפתעה - הסוד המשפחתי הכמוס מתגלה לעיני כל... 'דברים כאלה קורים רק בסיפורי אגדות, ואנחנו, במציאות הרי אנו חיים'(עמוד 155). בספר מופיע מסר חשוב על אהבה בין בני אדם, שמזכיר לי את השיר 'דמיין' של ג'ון לנון: 'אנחנו כולנו בני אדם. מיום שאנו נולדים ועד שאנו נפרדים מהעולם הזה יש לנו זמן קצוב, שבו אנו צריכים להפיק מעצמנו את היכולות לקיים חיים בריאים, מועילים ובעיקר מאושרים. האושר בחיינו אינו מובן מאליו וגם אינו תלוי בהכרח בהשכלה, שמירה על מסורת, ערכי משפחה או השתייכות ללאום כלשהו. האושר הוא מצרך יקר ונדיר. לא כל אדם זוכה למצוא אותו בחייו'(עמוד 127). ויליאם שקספיר אמר: הטל ספק בתנועתה של החמה, אך לעולם אל תטיל ספק באהבה (עמוד 130) הספר מומלץ בחום לכל אוהבי הנוסטלגיה, שרוצים להיזכר בחיים בארץ ישראל בשנות ה- 50 ושנות ה- 60 וברומנטיקה של פעם.

כתב: אריק בלום. הוכנס לאתר ב-  25/11/2015

מתוך מגזין טיים אאוט

תמונות ילדות מיפו

ביקורת על פלפל חריף בשני גרוש מתוך אתר נוריתה

[אתר עם מבט אל ספרים וספרות בגובה העינים]

http://nuritha.co.il/

כתב שניר פלג

אני חושב שהחיבור הראשוני שלי לספר הזה עוד לפני שפתחתי את העמוד הראשון שלו היה בזכות זה שגם אני כילד גדלתי ביפו. הורי גרו במרכז שדרות ירושלים ואני זוכר היטב את האווירה של יפו בשנות השבעים. אמנם מנחם משגב מדבר על יפו כמה עשורים לפני אך מבחינתי יפו היא יפו. יפו הטרוגנית דו קיומית עם ריח המאפים בכל מקום. מנחם משגב מביא לנו את זכרונות ילדותו בצורה מאוד ישירה כמעט כאילו אני נמצא שם לידו ושומע אותו מספר. כך גם הכתיבה של הספר, לא מתיימרת להיות משהו אחר ואולי זה סוד הקסם של הספר הזה שהתחלתי לקרוא אותו בבוקר וסיימתי בצהריים. עלילת הספר מתחלקת להווה המסופר שזה תקופת מלחמת המפרץ וזכרונות המספר. תחת מטח הטילים המספר מנסה לעודד את בנותיו על ידי שיתוף זכרונותיו וסיפור ילדותו המרגשת ביפו. סיפור אהבותיו, היחסים עם העולים השונים ועם הערבים וגילוי סוד משפחתי מרגש ודרמטי. יפו תמיד היתה מקום מרגש דרמטי ועם אירועים מעניינים. דרך הסיפור המשפחתי ודרך תיאור יפו על שלל גווניה חנויותיה נופיה ואנשיה מתוארת גם גדילתה של המדינה דרך סיפוריו של מנחם משגב. לעיתים זה נראה כאילו מנחם משגב כתב זאת עבור משפחתו וחבריו וכדי לתעד את זכרונותיו. יש כאן תחושה של מספר סיפורים מהדור הישן שזה מצד אחד מקסים בעיני ומצד שני אני שואל את עצמי האם זה יתפוס כספר מסחרי. אני אישית מקווה שכן ואני גם ממליץ עליו. יש בספר הזה המון אותנטיות וזיכרון לימים של ילדות ותקופה אחרת ודרך הסיפור היפה של מנחם משגב ודרך הכתיבה הפשוטה יש כאן ספר עם פוטנציאל להיות נגיש לאנשים רבים.   יש הרבה חום אהבה ונוסטלגיה בספר הזה, הוא פשוט מאוד ומעורר געגועים. אני ממליץ עליו בחום.

הוכנס לאתר ב-07/12/2015

גלזר הנגר

ממש היום ביום הולדתי ה-66 זה קרה. והאמינו לי שהתרגשתי מזה הרבה יותר מאשר מהעוגה עם הנר. אבל אני מקדים מעט את המאוחר. חשוב לי שתראו את הסיטואציה כפי שאני חוויתי אותה. לכן אתאר בפניכם קודם את הרקע והתפאורה.

אני כידוע לכם כותב ספרים מזה שש שנים וכתוצאה אני מצוי בהתרוממות רוח מתמדת, משהו כמו היי על סמים קלים, כך על כל פנים תיארו לי המשתמשים את תחושותיהם.

באחד הרומנים שכתבתי, 'פלפל חריף בשני גרוש', אני מספר את סיפורי ילדותי בשכונה הדרום יפואית – ג'בלייה או גבעת עליה. בסיפורים משולבים תיאורי מקומות, החנויות שגבלו בשכונה והשכנים על ילדיהם. יש גם דרמה, הארוגה בין דפי הספר אך היא לא מעניינינו.

ובכן הסיפור הקצר שלי מתחיל כך: השעה הייתה עשר בבוקר. אני כרגיל יושב ליד המחשב וכותב ורעייתי עוברת על כותרות העיתון. הטלפון של בזק מצלצל והגברת מרימה את השפופרת.

"כן?"

"שלום, אפשר לדבר עם הסופר מנחם משגב?"

"בהחלט, הוא נמצא פה. עם מי יש לי הכבוד?"

"אינני חושב שאת מכירה אותי, אבל אבא שלי הוא גלזר הנגר והוא מבקש מאוד לשוחח אתו על הספר פלפל חריף בשני גרוש."

אשתי העבירה לי את השפופרת, סקרנית ונרגשת ונעמדה לידי כדי להאזין לשיחה.

כאן אולי המקום לספר מה ששמעתי כמה דקות אחר כך בפרטי פרטים הכוללים תאריכים ושעות. התברר שהדודה מתילדה רכשה בסטימצקי את הספר פלפל חריף בשני גרוש. ומה רבה הייתה תדהמתה כאשר גילתה בין דפיו את הסיפור על גיסה – גלזר הנגר מגבעת עליה. היא מיהרה לצלם את הפרק בו הוא מככב ונטלה את הצילום איתה לבית הכנסת, שם ידעה שתפגוש את גלזר הבן המבקר שם מידי שבת. ואכן כך היה, כאשר קרא הבן של גלזר את הסיפור, מיהר למחרת ורכש גם הוא שני עותקים מהספר. את אחד מהם הביא לבית האבא – גלזר הנגר. הייתה התרגשות גדולה. לא כל יום אתה מוצא עצמך מונצח בספר. זו הרי מין הבטחה של נצחיות וכך גם חש גלזר הנגר.

הוא הטיל על בנו לאתר את הסופר ומכאן הסיפור ממשיך מהיכן שהדיאלוג נפסק.

גלזר, כולו נפעם שיבח את היכולת התיאורית שלי ואת הזיכרון לפרטים ואישים שכיכבו בשכונה.

אולי לא הבהרתי את העובדה שמדובר בסיפורם של אנשים ומקומות לפני למעלה מחמישים וחמש שנים. רבותי, זה מעל חצי מאה.

נו, אתם יכולים לתאר לעצמכם עכשיו שלא רק גלזר הנגר התרגש, גם אני התרגשתי מאוד. מול עיני קרמו דמויות מתוך סיפורי מלפני למעלה מחמישים וחמש שנים – עור, גידים וקול. החלפנו חוויות, זיכרונות ופרטים אישיים ונפרדנו כשאני עמוס מחמאות והוא טעון רגשות.

זה בהחלט היה מרגש לחוות זאת ביום הולדת שלי.

תודה, דודה מתילדה.